השבוע בפינתנו השבועית: אחת הקבוצות הגרועות ביותר שהגיעו לפלייאוף, מלך מלכי הסלים (והכוונה היא לא לדובי גל), ושחקן אחד מיוחד וחסר מזל.
שנתחיל?
1. כשהוא בן 45 ו-363 ימים, הפך נאט היקי בשנת 1947-8 לשחקן המבוגר ביותר בתולדות הליגה.
היקי, שאימן אז את קבוצת פרובידנס סטרימ-רולרס, החליט לחדש את ימיו כשחקן למשחק אחד בלבד, בו קלע שתי נקודות מהעונשין, והחטיא את כל ששת ניסיונותיו מהשדה.
מי שככל הנראה "זכאי" יותר להחזיק בשיא, הוא קווין וויליס, שערך את הופעתו האחרונה בליגה במדי דאלאס בשנת 2007, כשהוא בן 44.
*
2. מייקל ג'ורדן זכה בתואר מלך הסלים של הליגה 10 פעמים – שיא ליגה. מאחוריו ברשימה, וויילט צ'מברליין עם 7 זכיות, וג'ורג' גרווין ואלן אייברסון עם 4 זכיות כל אחד.
אלא שבעונת 1952-53 הצליחה הבולטימור בולטס להגיע לפליאוף למרות מאזן שלילי של, שימו לב … 54-16.
בשנים ההן, הליגה הייתה בת 10 קבוצות ובכל אחד מהקונפרנסים היו 5 קבוצות כאשר 4 מהן עולות לפליאוף.
הבולטס (לא מדובר בוושינגטון וויזארדס של היום, אלא במועדון המקורי ששיחק בליגה 10 עונות בין 1944 ל-1954) הצליחו לעקוף את הפילדלפיה ווריירס, שסיימה עם מאזן עלוב של 58-12 (ועדיין רחוקה רק שני משחקים ממקום בפליאוף).
אלא שכאן נגמר המזל של בולטימור, שהודחה בסוויפ (2-0) מול הניו יורק ניקס בסיבוב הראשון של פלייאוף המזרח (תודה ליאיר זעפרני על הסיפור).
אבל מה שמייחד אותו הוא לא מה שהוא עשה על המגרש, אלא מה שהוא לא הצליח לעשות.
טום ון-ארסדייל אף פעם לא העפיל לפלייאוף.
אין אף שחקן ששיחק ועשה כל כך הרבה, שלא טעם את טעמה של העונה שאחרי.
אז איך קרה ששחקן די מוצלח לא מגיע בסופה של קריירה כל כך ארוכה לפלייאוף? ובכן, הרבה חוסר מזל.
ון-ארסדייל שיחק בקולג' באינדיאנה יחד עם אחיו התאום דיק וניחשתם נכון – לא הצליח להגיע לטורניר המכללות בכל 4 שנותיו שם.
דטרויט בחרה בטום במקום ה-11, בחירה אחת אחרי שדיק הלך לניו-יורק (ואחת לפני טל ברודי).
הוא שיחק שם שנתיים וחצי, שבהן הפיסטונס סגרו את הבית המערבי. דווקא כשהשתפרו בחצי שנה האחרונה שלו שם, הוא הועבר בטרייד לסינסינטי רויאלס, שבשש העונות לפני הגיעה לפלייאוף.
ברויאלס ון-ארסדייל נתן את השנים הטובות ביותר שלו, אבל הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף.
אחרי שעבר בטרייד לפילדלפיה הוא שיחק שם בשלוש עונות הנמצאות בדיוק בחלון הזמנים היחיד בין האליפויות של הסיקסרס שבו הם לא היו בפלייאוף.
לאחר מכן הוא הועבר לאטלנטה להוקס, לאחר שהיו 11 שנים רצופות בפלייאוף, רק כדי לבלות שם שנתיים נטולות הצלחה קבוצתית.
בשלב זה, ובשלהי הקריירה, טום עבר לשחק לצד אחיו דיק בפיניקס שזה עתה הפסידה לבוסטון בגמר המופלא של 1976. נוסחא מנצחת לפלייאוף לא? כמובן ש… לא. התוצאה הייתה מכת פציעות ונשירה של הסאנס מהפלייאוף.
לאחר אותה עונה, ון-ארסדייל פרש, רק כדי לראות את הסאנס חוזרים לפלייאוף בשנה שאחרי, ובשבע השנים הבאות (תודה לעידו גילרי על הסיפור).
נהדר!
באיזה שנה ברודי נבחר ?
1965
שאלה לגילרים שביננו (אני לא יודע מה התשובה): מתי הפעם האחרונה בה כל הקבוצות שהעפילו לפלייאוף היו בעלות מאזן חיובי?
בעונה המקוצרת של 2012 , 16 קבוצות חיוביות
2010 עונה מלאה בולס עם 50 אחוז בדיוק כל השאר חיובית
תודה רון!
לגבי ואן ארסדייל שלא נכנס לפליאוף הנה כתבה שלו על הנושא:
http://www.hoops.co.il/?p=18117
1+
מעולה. שכחתי מאדי קארי הזה. איזה בזבוז.
תודה על פוסט מהנה.
תמיד אהבתי את קווין וויליס…. הוא תמיד היה שם.
עכשיו אני גם מבין למה 🙂
אני זוכר היטב את התאומים ון ארסדייל. אולי לא הכי כשרונים אבל שחקנים שנתנו נשמתם על הפארקט ולחמו עד הטיפה האחרונה.
רוברטסון היה אחד השחקנים האהובים עלי.
פשוט שחקן נהדר ובמיוחד שומר מדהים.
הפרט הכי מעניין לגביו זה שהוא חבר במועדון הסופר דופר מצומצם של שחקנים שהשיגו את ה quadruple double.
הוא גם היחיד שעשה את זה עם חטיפות (השאר עשו זאת עם חסימות)
איזה נאחס הסיפור של ון-ארסדייל. אני קורא את זה ונהיה מתוסכל
כמו כל שיאי החטיפות, איבודים וחסימות גם השיא של רוברטסון הוא שיא עם כוכבית שמשמעותה – מישהו בשנות השישים עבר אותי בקילומטרים. לפחות במקרה שלו יש לכך סוג של גיבוי כשב ABA דון ביוס עשה עונה עם 346 חטיפות בעונת 1975/76
רון נהדר!
את קווין וויליס אני זוכר היטב, הוא היה אחד השחקנים האהובים עלי עם מיני (מיקרו) קליעת וו. חשבתי שסיים זקן יותר
מעולה רון וכל תורמי הסיפורים.
מדהים כמה אנחנו לא יודעים על ההיסטוריה בליגה. (חוץ ממנחם שראה אותה)
אחלה סיפורים, תודה!